אוסטיאופורוסיס: מחלה שבה מאבדת רקמת העצם מחוזקה וגמישותה, דבר המעלה הסיכון לשברים. איבוד מסת העצם ואיבוד סידן יכולים להיות קשורים עם הפסקת הפעילות השחלתית בגיל מעבר. תוצאות התהליך מתבטאות בעיקר בגיל זקנה, והמקומות המועדים לשבר הם צואר הירך, חוליות עמוד השדרה והאמות בידיים.
אי שליטה על השתן: דליפת שתן לא רצונית במיוחד בעת שיעול או עיטוש. התופעה קשורה בירידה ברמת ההורמונים הגורמת להחלשת הכוח (טונוס) של השריר החלק בשלפוחית השתן. לאי שליטה זו 2 צורות: אי שליטה מסוג לחץ (סטרס) שבה דליפת השתן קורית בעת אימוץ שרירי הבטן, אי שליטה מסוג דחף, שבה יש קושי להתאפק כאשר מופיע הרצון לתת שתן. לפעמים יש צורה מעורבת של אי שליטה.
אנדומטריום: רירית הרחם, הציפוי הפנימי של הרחם, הנושרת בכל פעם שיש מחזור.
בלות: זהו תהליך טבעי במהלך חיי כל אישה, המציין את תום תקופת הפיריון. הבלות מוגדרת כהפסקת מחזור הווסת לתקופה של שנה לפחות, וכאשר אין סיבה אחרת או בעיה רפואית שבעטיה עלול המחזור להיפסק. הפסקת המחזור יכולה להיות פתאומית, אבל התהליך יכול גם להיות הדרגתי וממושך תוך חפיפה עם הירידה בהפרשת ההורמונים מהשחלות. הפחתת הפעילות השחלתית יכולה להיות מלווה בסימפטומים כמו גלי חום, הזעת לילה ויובש בנרתיק, ונשים רבות מרגישות גם בשינויים במחזור הווסת בתקופה שלפני ההפסקה המוחלטת של הדימום. למרות שהדבר נדיר, עד שלא עברה לפחות שנה ללא דימום עדיין יש אפשרות של הריון. בלות הקורית לפני גיל 40 נקראת בלות מוקדמת, והיא קשורה לסיכון גבוה יותר לאוסטיאופורוסיס ומחלות קרדיו-וסקולריות היות והאישה חשופה שנים רבות יותר לאובדן ההגנה של האסטרוגן.
בלות מושרית: בניגוד לבלות טבעית, כמה סוגי התערבויות רפואיות עלולות לגרום גם כן להפסקת המחזור. מובן שניתוח כריתת השחלות יגרום לבלות. גם הקרנה לאזור השחלות, טיפול כימותרפי ותרופות אחרות יכולים לגרום להרס השחלות ופגיעה בהפרשת ההורמונים מהן. במצבים אלה הבלות מתרחשת במהירות ולכן גם שיעור ועוצמת הסימפטומים המלווים עלולים להיות בולטים במיוחד. ניתוח כריתת רחם ללא השחלות לפעמים נמצא קשור לבלות מוקדמת, אולי בגלל פגיעה באספקת הדם לשחלות בעת הניתוח.
גונדוטרופינים: שם כולל להורמונים FSH ו- LH (ראה למטה).
גיל הכניסה לבלות: בעולם המערבי רוב הנשים נכנסות לגיל מעבר בערך בגיל 51, אבל אצל חלקן מופיע גיל מעבר בשנות השלושים או הארבעים לחייהן, ומצד שני יש נשים שבהן התופעה מתעכבת עד גיל 60. מעט מאד גורמים נמצאו קשורים בגיל הכניסה לבלות, ובהם נציין את העישון העלול לגרום להקדמתו בשנתיים.
גלי חום: גלים של תחושת חום לא נוחה ופתאומית שיכולה לערב את הגוף כולו, אבל שכיחה בעיקר בפנים ובחזה העליון, ונובעת מהירידה ברמת האסטרוגן. עדיין לא ברור מדוע יש נשים שלא סובלות כלל מגלי חום, אחרות שבהן מופיעה התופעה לזמן קצר של שבועות או חודשים, ובחלק מהנשים נמשכים גלי החום שנים רבות. בזמן גל החום, שנמשך בדרך כלל כמה דקות, יש עליה במהירות הדופק והרחבת כלי דם בעור שיכולה לגרום למעין הסמקה. תתכן גם הזעה שנלווית לגל החום ואפילו סימני מתח וחרדה.
דיסמנוריא: כאב בזמן המחזור.
דיספראוניה: כאב בזמן יחסי מין.
דיסוריה: כאב בזמן השתנה
הורמון: חומר המיוצר בחלק אחד של הגוף, מועבר דרך זרם הדם לרקמות ואברים אחרים, ושם הוא פועל לשינוי התיפקוד או המבנה של אותו האבר.
חשק ודחף מיני: בגיל מעבר נצפים שינויים בחשק המיני. לפעמים יכול המצב להגיע עד כדי תחושת דחיה מקיום יחסי מין, בדומה למה שקורה לפני ההתבגרות המינית. מה שההורמונים מעניקים לאישה עלול להלקח בחזרה כאשר הפרשת ההורמונים קטנה משמעותית.
יובש בנרתיק: מצב שבו רירית הנרתיק, המצפה את חלל הנרתיק, הופכת דקה, יבשה ולא גמישה, כתוצאה מהעדר פעילות אסטרוגנית על הרירית. כאב בזמן יחסי מין, גירוי הנרתיק וזיהום עלולים להיגרם עקב כך.
מחלות קרדיו-וסקולריות: קבוצת מחלות הקשורה בלב ובכלי הדם, כולל אירוע (שבץ) מוחי, מחלת כלי דם הקפיים וטרשת עורקים.
ממוגרפיה: בדיקת הדמייה רנטגנית של רקמת השד המהווה האמצעי העיקרי לאיבחון מחלות שד.
מנארשה: מונח המציין המחזור הראשון בחיי האישה.
מסטקטומיה: מונח המציין ניתוח כריתת שד.
פאריטי: מונח המציין מספר ההריונות שהיו לאישה.
קלציטונין: הורמון המופרש מבלוטת הפרהתירואיד, התירואיד והתימוס, והאחראי להגברת כמות הסידן והפוספט הנכנסים לעצם.
קלימקטריום: זוהי התקופה סביב הכניסה לגיל מעבר המתאפיינת בירידה ברמת הורמוני המין. כוללים בה את התקופה שלפני הפסקת המחזור ואת השלב המוקדם שלאחר כך.
שינויים במצב הרוח ובמצב הנפשי: בעבר, כל תנודה במצב הנפשי או התפתחות של עצב באישה בת 40-50 יוחסה מיד לגיל מעבר. אמנם, גלי חום והפרעה בשינה יכולים לגרום לשינויים במצב הרוח, אבל אין קשר בין גיל מעבר לבין דיכאון חמור. סימני דיכאון הם עצב, קושי להרדם או שינה מרובה, איבוד תיאבון או אכילה מופרזת, תחושת חוסר ישע, חוסר תקווה או הערכה עצמית נמוכה. אם קיימים אצלך סימנים אלה, רצוי להוועץ ברופא שלך.
FSH: הורמון המיוצר בהיפופיסה של המוח ומגרה הפרשת אסטרוגן מהשחלות.
HRT: טיפול הורמונלי חלופי.
|
