סרטן שד - איכות חיים ובעיות במיניות
ההשלכות שיש לסרטן השד על הנשיות הן עצומות, הן נפשית והן גופנית. הדימוי העצמי כולל בתוכו את השדיים שהן אחד הסימנים המרכזיים בנשיות. לכן יש חשיבות לסוג הניתוח המוצע ותופעות הלוואי הגופניות העלולות להופיע כתוצאה מהניתוח. כך לדוגמה צריך לשקול ניתוח קטן יותר (למפקטומיה) מול ניתוח רדיקלי של כריתת השד כולו, צריך לשקול את השיחזור המהיר של השד, וצריך לשקול את ההפרעות הכרוכות בנפיחות היד עקב לימפאדמה. לימפאדמה היא נפיחות היד עקב ניקוז לקוי של מערכת צינורות הלימפה שנגרמה בגלל הכירורגיה באזור בית השחי. כ- 40% מהנשים המנותחות עלולות לפתח לימפאדמה, לעתים בחומרה קשה. נפיחות זו עלולה לגרום למגבלה מוטורית וברור שיש לה גם השלכה אסתטית בולטת. אם מופיעה לימפאדמה, צריך להזהר שלא לפגוע או לפצוע יד זו. ניתן לפעול בכמה שיטות על מנת להקל את המצב, כגון עיסוי לימפטי, חבישת לחץ ועוד.
הטיפול הכימי בסרטן השד עלול לגרום לבלות עקב פגיעה בתפקוד השחלות. הדבר עלול להיות בעייתי במיוחד בנשים צעירות יותר. יש גם לזכור כי היכולת להרות נפגמת עקב טיפול כימי וכי הסיכון לפגמים גנטיים גדל בנשים שקיבלו כימותרפיה. ככלל, הריון אינו רצוי בשנתיים הראשונות אחרי טיפול בסרטן השד.
השד הינו איבר ארוגני. פגיעה או ניתוח או עוות השד מקטינה כמובן את היכולת להנות מנגיעה בו. סרטן השד עלול לפגוע בתחושה האירוטית גם מסיבות כלליות של תפיסת המשמעות של מחלה קשה על מכלול הפעילויות הגופניות. שינויים במצב הרוח, ירידה בחשק המיני, יובש בנרתיק עקב הטיפול הכימי, ועוד, כולם עלולים לשנות את ההרגלים של קיום יחסי המין.
החשק המיני (ליבידו) זהו הדחף של בן האדם לקיים יחסי מין, הגורם לו למקד את תשומת הלב שלו בכוון זה. יש להבדיל בין החשק המיני לבין הגירוי או העוררות המינית שהיא מכלול של תחושות גופניות ונפשיות המקדימה את יחסי המין, כמו תחושת חום בגוף, הקשחה של הפטמות, גירוי בנרתיק ובדגדגן, הרטבה של הנרתיק וכד'. יתכן חשק מיני ללא תחושת הגירוי ויתכן גירוי ללא תחושת חשק. האם מצב הרוח יכול להשפיע על החשק המיני? ודאי. כאשר יש מצב רוח רע או דכאון יש פחות רצון להתנסות במגע מיני. כך שגם אם התנאים הסיבתיים מתאימים, הסיכוי במצב כזה לרצון ליחסי מין, והסיכוי להנאה כאשר מקיימים יחסי מין - הם קטנים יותר.
הפרעה בעוררות המינית מצביעה על בעיה מתמידה או חוזרת ביכולת לשמור על הריגוש המיני, דבר העלול לגרום מצוקה אישית נפשית. לעוררות יש מרכיב מרכזי, כלומר מדובר בריגוש נפשי-מחשבתי, ומרכיב היקפי הכולל את הנרתיק ואברים שאינם אברי מין כגון הפטמות. הפרעה בעוררות המינית עלולה להתרחש כאשר יש פגיעה באחד או יותר מהמרכיבים הללו. סקרים הראו שלפחות כ- 60% מהנשים עם סרטן השד סובלות מבעיה של עוררות מינית. יובש בנרתיק הוא ללא ספק אחת מהבעיות העיקריות הקשורה בהחלשת העוררות המינית, וכמעט 60% מהנשים מדווחות כי תהליך הרטבת הנרתיק לקוי.
קושי להשיג אורגזמה דווח על ידי כמחצית מהנשים עם סרטן השד. האורגזמה היא רפלקס תחושתי-מוטורי אשר מופעל על ידי גירויים נפשיים ופיסיים כאחד. לצורך השגת סיפוק מיני אין לפעמים כלל צורך בגירוי ישיר של אברי המין ומספיק קיום דחף מיני עז ועוררות מנטלית מתאימה. אורגזמה המערבת את אברי המין תלויה בשלמות כל המערכות סביב אברי המין. לעצם העניין, האורגזמה היא סדרת התכווצויות בלתי רצוניות של השריר Levator Ani העוטף את הנרתיק המלווה בתחושת הנאה. כל הפרעה במהלך הרפלקס עלולה לפגוע באורגזמה, כגון פגיעה במסלולים עצביים-מוחיים עקב מתח או חרדה, ותופעת לוואי של טיפול תרופתי (למשל תרופות לדיכאון ממשפחת הפרוזאק). גם בעיות בביולוגיה של הדגדגן ושל הנרתיק עלולות להוות מכשול להשגת סיפוק מיני.
בסיכומו של דבר מעריכים כי 70-80% מהנשים שחלו בסרטן שד מצליחות להתמודד יפה עם מחלתן ולשמור על איכות חיים דומה לזו שהיתה בטרם חלו. אולם בכל הקשור לתפקוד המיני ולהנאה ממין מסתבר כי אחוז הפגיעה גבוה בהרבה ומהווה לכן בעיה שצריך להתמודד אתה.
סרטן במערכת הגינקולוגית - איכות חיים ובעיות במיניות
סוגי הסרטן הנכללים תחת כותרת זו הם: סרטן בצואר הרחם וברירית הרחם, סרטן שחלה, סרטן בנרתיק וסרטן של אברי המין החיצוניים.
סרטן בצואר הרחם מופיע בדרך כלל בנשים צעירות יותר. ברוב המקרים אפשר לתת טיפול מקומי או להסיר את הנגע בניתוח "פשוט" יחסית, אבל לעתים יש צורך בכריתת כל הרחם וסביבתו. במקרה שהסרטן מפושט יותר מציעים בנוסף לניתוח גם הקרנות וכימותרפיה, דבר שיכול לכשעצמו לגרום להפרעות הקשורות בקיום יחסי מין. כיון שסיבת סרטן צואר הרחם קשורה בזיהום כרוני של פפילומהוירוס, החשש כי אפשר להדביק את בן הזוג, כמו הידיעה ששורש הבעיה היא הדבקות בעת קיום יחסי מין בעבר, עלולים גם כן לגרום לקושי נפשי המשליך על הזוגיות ועל יחסי המין. בדיקה גינקולוגית ובדיקת PAP תקופתית מאד חשובות כיון שיכולות בקלות לגלות את המחלה עוד בשלבים מאד ראשוניים.
סרטן רירית הרחם מתגלה בדרך כלל רק בגיל מעבר, בשנות הששים לחיים. סרטן זה קשור באסטרוגן, וזוהי הסיבה מדוע נשים שמנות (להן יש רמה גבוהה יותר של אסטרוגן בגיל מעבר) נמצאות בסיכון גבוה יותר לסרטן רירית הרחם. ברוב המקרים כריתת הרחם מהווה פתרון טוב לסוג סרטן זה.
סרטן שחלה מאופיין במהלך אגרסיבי ובקיצור בולט של תוחלת החיים. עקב כך גם הטיפול בסרטן זה כולל לא רק ניתוח אלא גם כימותרפיה, והמחלה עצמה מלווה פעמים רבות בסבל ובירידה במצב הבריאותי הכללי, אשר כולם עלולים לתרום לתפקוד מיני לקוי ולירידה בחשק המיני.
סרטן של אברי המין החיצוניים קל יחסית לטיפול ופעמים רבות מדובר בטיפול מקומי בלבד. עם זאת לעתים גורם הטיפול לפגיעה באנטומיה של האזור ומקשה על יחסי מין. סרטן של הנרתיק נדיר ביותר ואין צורך להרחיב עליו את הדיבור.
חשוב מאד שהמטפלים בנשים עם סרטן גינקולוגי יהיו מודעים להשלכות העתידיות של הטיפול על המיניות. לדוגמה, כאשר מנתחים צריך להשתדל לא לפגוע באברים או ברקמות החיוניים לצורך קיום יחסי מין תקינים. יש גם לחשוב על מערכת השתן הנמצאת בקרבת מקום למערכת המין, ולצמצם פגיעה בשלפוחית, בצינור השתן ובשרירי רצפת האגן והעצבוב שבאזור. דוגמה: כשנה לאחר ניתוח סרטן צואר הרחם דווחו כ- 60% מהנשים על חוסר יכולת להשיג אורגזמה. האפשרות כי ניתוח מקומי עלול לשנות את האנטומיה ולגרום לקושי ואף לכאב בעת החדירה חייבת להילקח בחשבון. במקרים כאלה ניתן להציע תכשיר לשימוש מקומי הגורם לסיכוך של הנרתיק.
באם מופיע סרטן באשה שעדיין לא נמצאת בגיל מעבר, הטיפול בסרטן - בין אם כריתת השחלות ובין אם כימותרפיה - עלול לגרום לבלות מוקדמת על כל המשתמע מכך. נשים רבות עם סרטן סובלות מירידה בחשק המיני ובעוררות המינית. פרט לסרטן רירית הרחם, ברוב המקרים האחרים של סרטן ניתן להציע טיפול באסטרוגן ובאנדרוגן לשיפור פרמטרים אלה בדיוק כמו אצל נשים בריאות.
גורם נוסף חשוב הוא טיב הקשר בין בני הזוג. קשר זה עומד למבחן כאשר מי מבני הזוג חולה בסרטן. מעבר ללחץ הנפשי הכרוך במצב כזה, משתנה לעתים קרובות חלוקת המטלות בין בני הזוג, ובן הזוג הבריא צריך לקבל על עצמו עוד תפקידים בנוגע לבית, דבר העלול להגביר את מצב דחק זה. זוגות צעירים יותר הם בעייתיים יותר במובן זה. מחקרים הראו כי מתן מידע בנוגע להשפעה הצפויה של הסרטן והטיפול בו על חיי המין מסייע להתגבר טוב יותר על הקשיים.
לויקמיה ומחלת הודג'קין - איכות חיים ובעיות במיניות
כאן ידובר בממאירויות המטולוגיות, מחלות התוקפות פעמים רבות נשים צעירות. מחלות אלה גם דורשות אשפוזים רבים, בדיקות קשות, טיפולים ממושכים, דבר העלול לגרום להינתקות של החולה מסביבתו, ממשפחתו ומחבריו. מכאן החשיבות העצומה של הקשר עם בן הזוג והמשפחה כחלק מהתהליך הטיפולי במחלות מסוג זה. לעתים אף מדובר בתלות של ממש של החולה בסובבים אותו.
סוגים מסוימים של לויקמיה טומנים בחובם פרוגנוזה רעה במיוחד. סוגים אחרים פחות אלימים או שמגיבים טוב לטיפולים. מחלת הודג'קין מאפשרת כיום ברוב המקרים לטפל בהצלחה ואף לגרום לריפוי של המחלה. במרכז הטיפולים עומדים מחזורי כימותרפיה קשים וממושכים, אשר גורמים לפגיעה בשחלות ולבלות מוקדמת על הבטיה הגופניים והנפשיים. בחולים אלה יש צורך בתמיכה נפשית צמודה לאורך שנות הטיפול והמעקב. בעיות נוספות מתעוררות סביב טיפול מסוג אחר האופייני ללויקמיה (וכיום גם מוצע לחולות עם סרטן שד) והוא השתלת מח עצם. טכנולוגיה זו כוללת דיכוי מוחלט של מח העצם של החולה באמצעים תרופתיים וקרינתיים, ואחרי ההשתלה יש צורך תמידי בתרופות המחלישות את מערכת החיסון כדי למנוע את דחיית השתל. כך שסביב פרוצדורה זו תתכן פגיעה קשה בפוריות, בהפרשת ההורמונים השחלתיים, באיכות החיים ובמיניות.
מה קורה אצל נערות מתבגרות שחלו בסרטן? המעבר לחיים בוגרים מחייב הינתקות "מהמטריה המגנה" של ההורים, כרוך ביצירת זהות מינית ופיתוח חיי מין מספקים, וביצירת זוגיות אינטימית. נישואין ושמירת מסגרת משפחתית מהווה אינדיקטור להסתגלות הצעירה למחלתה. בכל זאת מעניינת העובדה שנמצאה במחקר בארה"ב כי רק 32% מהנשים עם סרטן בגיל צעיר התחתנו, אבל אלה שהתחתנו כמעט ולא התגרשו.
כפי שכבר הוזכר קודם, הטיפול בסרטן עלול גם לגרום לבלות מוקדמת, הן כתוצאה של כריתת השחלות והן כתוצאה של טיפולים כימותרפיים או הקרנות. צריך להדגיש כי אין מדובר רק בהשלכות שיש לאיבוד הפרשת האסטרוגן, אלא גם בהפחתה ביצירת האנדרוגן, הקשור בחשק המיני ובמתן הרגשה כללית טובה. חסר באנדרוגן עלול לגרום לעייפות ולתחושה של חוסר אנרגטיות, תופעות שעלולות להיות מיוחסות לתהליך הסרטני ולא לשינויים ההורמונליים. היות והפגיעה ההורמונלית עלולה לגרום לשינויים במבנה הגוף, דלדול השיער, שינויים במצב הרוח, הפרעות נפשיות שונות ופגיעה באספקטים של איכות החיים, רצוי לשקול מתן טיפול הורמונלי תחליפי גם בנשים עם סרטן אשר נכנסו לבלות מוקדמת בעקבות המחלה והטיפולים בה.
כיצד לגשת לנושא הטיפול ההורמונלי בחולות סרטן? יש כמובן להיוועץ באונקולוג המטפל, ואי אפשר לתת אסטרוגן במקרי סרטן התלוי באסטרוגן. אצל נשים עם רחם צריך כמובן להוסיף גם פרוגסטרון וצריך לדון בשאלה אם הנשים מעוניינות בטיפול הגורם למחזור חודשי או לא. אפשר גם להציע טיפול בגלולות (הגם שלא נחוץ ברוב המקרים אמצעי הגנה מפני הריון) כדי לתת לנשים הצעירות תחושה "נורמלית" ככל האפשר. אי הפוריות הנגרמת ע"י הטיפולים מעלה גם את השאלה כיצד להביא ילדים לעולם למרות המחלה והטיפול. הפתרון האפשרי כפול: שמירת ביציות מוקפאות שנלקחו מהאשה בטרם קבלה טיפול והפרייתן במבחנה והשתלתן ברחם האשה לאחר גמר הטיפול; הפריית מבחנה של ביצית שנתרמה מאשה אחרת. חייבים לכן לתכנן נושא הפריון העתידי בנשים צעירות שעומדות להתחיל טיפול בסרטן ושמעונינות בילדים.
ככל שההצלחה הטיפולית בסרטן גינקולוגי הולכת וגדלה, ותוחלת החיים של נשים אלה הולכת וצומחת, עולה גם החשיבות של ההתייחסות לנושאי נשיות, מיניות, איכות חיים וכד'. נחוצה כאן תמיכה פסיכולוגית בצד מודעות של הרופא, יצירת מסגרת משפחתית-
סביבתית נכונה וחמה. כיון שכ- 80% מהאונקולוגים אינם מעלים כלל נושאים הקשורים במין במסגרת היעוץ והמעקב בחולות סרטן, יתכן שצריך לפתח את המסגרות המתאימות עם אנשי מקצוע מתאימים כדי שיתנו מענה לבעיה כה חשובה זו.
Copyright © Alessandra Graziottin 2002
|
אודות גיל מעבר
מה זה גיל מעבר?
סימנים ותסמינים
עצמות, מפרקים ואוסטיאופורוסיס
אזור הבושת ודליפת שת
לב וכלי דם
מח
סרטן
טיפול עצמי
הרופא שלך
פסיכולוגיה
חיי מין
שמירה על הבריאות
מילון
ש"ש
בדיקות מועילות
טיפולים מועילים
עדכונים
קישורים
התקשרי אתנו
|
