מחבר
Alessandra Graziottin
Gynaecologist
עדכון אחרון 21/02/2003
הקדמה לגבי מורכבות הבעיה
מיניות האישה היא רב-סיבתית ותלויה בגורמים רבים, כגון מצב בריאותה ובריאות בן הזוג, ומרכיבים פסיכולוגיים שונים.
הפרעות במיניות האישה מתחלקות למסבר סוגים: הפרעה בחשק המיני, הפרעה בגירוי המיני, הפרעה באורגזמה וכאב ביחסי המין. יש לכן צורך בברור יסודי הן של המצב הגופני והן של המצב הנפשי והסביבתי כדי לגשת בצורה נכונה לפתרון בעיות במיניות האישה.
המסרים העיקריים בנושא זה הם:
בגיל המעבר אנו מוצאים פעמים רבות הפרעה במיניות הנובעת משילוב של מספר גורמים
חשוב מאד לזכור את התפקיד המרכזי שיש להורמוני המין במכלול מיניות האישה. הם נחוצים גם לצורך יצירת החשק המיני וגם לצורך השינויים הפיסיולוגיים המתרחשים בנרתיק ומכינים אותו למשגל.
מהו החשק המיני (ליבידו בלועזית) ומהו איבוד החשק המיני?
זהו הדחף של בן האדם לקיים יחסי מין, הגורם לו למקד את תשומת הלב שלו בכוון זה. יש להבדיל בין החשק המיני לבין הגירוי או העוררות המינית שהיא מכלול של תחושות גופניות ונפשיות המקדימה את יחסי המין, כמו תחושת חום בגוף, הקשחה של הפטמות, גירוי בנרתיק ובדגדגן, הרטבה של הנרתיק וכד'. יתכן חשק מיני ללא תחושת הגירוי ויתכן גירוי ללא תחושת חשק.
האם מצב הרוח יכול להשפיע על החשק המיני?
ודאי. כאשר יש מצב רוח רע או דכאון יש פחות רצון להתנסות במגע מיני. כך שגם אם התנאים הסיבתיים מתאימים, הסיכוי במצב כזה לרצון ליחסי מין, והסיכוי להנאה כאשר מקיימים יחסי מין - הם קטנים יותר.
מה קורה לחשק המיני כאשר נכנסים לגיל מעבר?
כיון שהגורמים הקשורים בחשק המיני עלולים להיות מושפעים מהכניסה לגיל מעבר, ברור שהחשק המיני עלול להשתנות בתקופה זו. יש לזכור שגיל מעבר מסמל הפסקת הפריון, וקיום יחסי מין באופן בסיסי קשור ברצון להיות פורה וללדת ילדים. בנוסף, הכניסה לגיל מעבר גם מאופיינת בירידה ברמת הורמוני המין הקשורים בנשיות, במראה, באיכות החיים, בשמירה על תקינות המבנה והתפקוד של הנרתיק, ועוד, כל אלה כמובן נוטלים חלק ביצירת החשק המיני. מעניינת העובדה שגם חושינו מושפעים על ידי האסטרוגן. חוש הריח, הטעם, המגע והראיה עלולים להשתנות כאשר רמת האסטרוגן בגוף יורדת. צריך לזכור שיש גורמים משניים רבים העלולים לפגוע בחשק המיני, ובעיקר צריך להזכיר את הנושא של מחלות, תרופות, סמים, עישון ושתית אלכוהול.
כיצד ניתן לשפר את החשק המיני לאחר כניסה לבלות?
כדאי לנסות טיפול באסטרוגן אשר ישפר חלק מהמרכיבים הביולוגיים הקשורים בחשק המיני. כדאי גם לשקול תוספת של אנדרוגן אשר יכול להעלות את סף הרגישות של הגירוי הפסיכולוגי ושל אברי המין החיצוניים, וכן את הסיפוק המיני. ככלל, על הרופא "לתפור" את הטיפול התרופתי המתאים באופן אינדיבידואלי.
הפרעות בעוררות המינית
הפרעה בעוררות המינית מצביעה על בעיה מתמידה או חוזרת ביכולת לשמור על הריגוש המיני, דבר העלול לגרום מצוקה אישית נפשית. לעוררות יש מרכיב מרכזי, כלומר מדובר בריגוש נפשי-מחשבתי, ומרכיב היקפי הכולל את הנרתיק ואברים שאינם אברי מין כגון הפטמות. הפרעה בעוררות המינית עלולה להתרחש כאשר יש פגיעה באחד או יותר מהמרכיבים הללו.
סקרים הראו שלפחות כ- 20% ואולי אף כ- 40% מהנשים סובלות מבעיה של עוררות מינית. יובש בנרתיק הוא ללא ספק אחת מהבעיות העיקריות הקשורה בהחלשת העוררות המינית. התחושה של יובש בנרתיק אינה מופיעה מיד לאחר הפסקת המחזור אלא רק מספר שנים אחר כך. גם יובש בפה על רקע הפרשה מופחתת של רוק היא תלונה מאד נפוצה אצל נשים בגיל מעבר, וגם היא עלולה לפגוע במרקם היחסים האינטימי בין בני הזוג. טיפול באסטרוגן דרך הפה גורם תוך חודש לשיפור בזרימת הדם בנרתיק, שינוי ב- PH לכוון החומצי ועליה בכמות ההפרשה מהנרתיק. מתן כמויות קטנות של אסטרוגן כטיפול מקומי לנרתיק מהווה פתרון מצויין גם כן.
מה הן השאלות שעל הגינקולוג לשאול כאשר מדובר באישה עם הפרעה בעוררות המינית? ממתי התחילה הבעיה, האם מדובר בבעיה חדשה או שהיא קיימת מאז החלו חיי מין פעילים? האם יש שינוי או החמרה מאז הכניסה לגיל מעבר? האם בעיה זו קיימת רק עם בן זוג מסוים או במצבים מסוימים? האם קיים יובש בפה והאם המצב משתפר בזמן נישוק? האם הרטבת הנרתיק בעת "המשחק המקדים" היא תקינה? האם היא נעלמת פתאום תוך כדי יחסי מין? האם יש כאב בעת החדירה?
מה צריך הגינקולוג לבדוק באישה עם הפרעה בעוררות המינית? יש לבדוק הפרופיל ההורמונלי; בדיקה כללית לאיתור מחלות; בדיקה גינקולוגית יסודית תוך התמקדות ברצפת האגן, הנרתיק, הדגדגן והפות; חיפוש אחרי הפרעה וסקולרית רלבנטית; בירור המצב הנפשי ובירור בעיות אצל בן הזוג או בקשר עם בן הזוג. בהתאם לממצאים אפשר להציע פתרונות הכוללים מתן מקומי של הורמונים (אסטרוגן ואנדרוגן), שיקום שרירי רצפת האגן על ידי תרגילים מתאימים, הפנייה לייעוץ נפשי אישי או זוגי.
הפרעה באורגזמה
קושי להשיג אורגזמה דווח על ידי כרבע מהנשים בגיל הפריון. בגיל מעבר המספרים אף גבוהים יותר: 25% מהנשים מוסרות כי לא מגיעות אף פעם לסיפוק מיני, 38% רק לעתים רחוקות, 22% לפעמים, ורק 15% מצהירות שתמיד מגיעות לסיפוק מיני.
האורגזמה היא רפלקס תחושתי-מוטורי אשר מופעל על ידי גירויים נפשיים ופיסיים כאחד. לצורך השגת סיפוק מיני אין לפעמים כלל צורך בגירוי ישיר של אברי המין ומספיק קיום דחף מיני עז ועוררות מנטלית מתאימה. אורגזמה המערבת את אברי המין תלויה בשלמות כל המערכות סביב אברי המין. לעצם העניין, האורגזמה היא סדרת התכווצויות בלתי רצוניות של השריר Levator Ani העוטף את הנרתיק המלווה בתחושת הנאה. כל הפרעה במהלך הרפלקס עלולה לפגוע באורגזמה, כגון פגיעה במסלולים עצביים-מוחיים עקב מתח או חרדה, ותופעת לוואי של טיפול תרופתי (למשל תרופות לדיכאון ממשפחת הפרוזאק). גם בעיות בביולוגיה של הדגדגן ושל הנרתיק עלולות להוות מכשול להשגת סיפוק מיני.
מה צריך הגינקולוג לשאול בהקשר להפרעה באורגזמה?
מתי החל הקושי בהשגת סיפוק מיני? האם הופיע רק אחרי הכניסה לגיל מעבר או שהיה קיים גם בתקופה מוקדמת יותר? האם המצב החמיר אחרי הבלות? האם זה קורה תמיד או רק במצבים מסוימים? האם יש קשר עם נטילת תרופות? כדאי תמיד לשאול את האישה מה לדעתה הסיבה לחוסר הסיפוק המיני. לעתים יתברר קשר עם אי נקיטת (איבוד) שתן, עם "משחק מקדים" קצר מדי, עם בעיה בזוגיות או אצל בן הזוג, עם כאב או דיכאון.
אם מדובר בבעיה בדגדגן, ניתן להציע אנדרוגן במתן מקומי. אם מדובר בבעיה ברצפת האגן ובנרתיק, ניתן להציע תרגול לחיזוק השרירים שבאזור.
כאב בעת קיום יחסי מין
כשליש מהנשים הפרי-מנופוזליות מתלוננות על כאב בעת יחסי מין. סיבתו יכולה להיות גופנית או נפשית. קיימות שתי צורות לכאב: דיספראוניה שהיא כאב של ממש בזמן יחסי מין, ו- וגיניסמוס, שהיא התכווצות בלתי רצונית שרירי הנרתיק בעת החדירה, דבר המקשה או מונע את החדירה וגם עלול לגרום לכאב.
דיספראוניה יכולה להגרם על ידי בעיה באזור אברי המין החיצוניים, בעיה תוך נרתיקית או בעיה עמוקה יותר באגן הקטן. הסיבות היותר חיצוניות עלולות לנבוע ממחסור הורמונלי, הן אסטרוגן והן אנדרוגן. סיבה חשובה אחרת היא דלקת של הפות והנרתיק שהיא בדרך כלל זיהומית. שינויים בהפרשה בנרתיק ושינויים בחומציות עלולים גם לשנות את ההרכב של החיידקים שם. מצב כזה עלול לאפשר לחיידקים לא רצויים ואף אלימים להתפתח על חשבון החיידקים הידידותיים והבלתי מזיקים דוגמת הלקטובצילוס. שינויים ברקמת הפות שהגיל גרמם, כולל דלדול השריר, עלולים גם הם לגרום לכאב.
הפרעה עמוקה יותר באגן העלולה להיות קשורה בכאב בעת יחסי מין כוללת אנדומטריוסיס, זיהום תוך אגני, הרחבת ורידים באגן ודלקת בשרירי האגן.
בדיקה קפדנית וזהירה של הגינקולוג יכולה למפות את האזור הכואב, לאתר הפרעה אנטומית כלשהיא ולבחון האפשרות של ספזם בלתי רצוני של הנרתיק המוביל לוגיניזמוס. אבחון מדויק יכול כמובן לסייע בטיפול הנכון ומציאת פתרון משביע רצון לבעיית הכאב.
מהן ההגדרות הרפואיות של כאב בעת יחסי מין?
קיימות שתי צורות לכאב: דיספראוניה שהיא כאב של ממש בזמן יחסי מין, ו- וגיניסמוס, שהיא התכווצות בלתי רצונית שרירי הנרתיק בעת החדירה, דבר המקשה או מונע את החדירה וגם עלול לגרום לכאב. הסבר מפורט יותר לגבי דיספראוניה ניתן בפסקה הקודמת.
באשר לוגיניזמוס, חשוב לדעת אם תמיד היה קיים (וגיניזמוס ראשוני) או שהופיע רק אחרי שנים של יחסי מין ללא הפרעה (וגיניזמוס משני). לעתים וגיניזמוס קשור במתח, ואז יתכן שנמצא גם שרירי גוף אחרים מכווצים, במיוחד שרירי הגב והפנים. ככל שהגוף מתוח יותר ויש אלמנט של סטרס וחרדה כך גם יהיה קשה יותר להשיג את התנאים האופטימליים להופעת חשק מיני. אופי הנשימה גם הוא קשור למצב הרוגע הנפשי שלנו, ופעמים רבות מוצאים שאנשים הנמצאים במתח נפשי נושמים בצורה בלתי תקינה. המתח, ההפרעה השרירית והנשימתית משודרים למרכזי המוח בעדיפות מול הגירויים האירוטיים ולכן במצבים אלה נחסם הגירוי עוד בגובה חוט השדרה ואינו מגיע למוח.
הסיבות הנפשיות של וגיניזמוס ראשוני הקיים לאורך כל החיים יכולות לכלול פחד מפני חדירה עקב הסבר וחינוך לקוי של המתבגרת, עקב עכבות הקשורות באמונה דתית, עקב חשש מהריון לא רצוי ועוד. הסיבה הגופנית העיקרית הקשורה בוגיניזמוס ראשוני היא קרום בתולין נוקשה. קרום הבתולין נמצא בפתח הנרתיק ואמור להקרע בעת החדירה הראשונה. אולם לעתים נדירות קרום זה קשה ועבה יותר ואינו נקרע, כך שנסיון חוזר לחדור דרכו עלול לגרום לכאב.
גורמים גופניים שכיחים כסיבה לוגיניזמוס שניוני המתפתח במהלך החיים. הם כוללים שינויים באברי המין ובאגן כחלק מתהליך ההזדקנות, והפרעות שונות בשרירים. הגישה הטיפולית צריכה להיות בראש וראשונה איתור בעיות גופניות, מתן הסברים ומידע בנושא, הפחתת המתח והחרדה הנלווים, ואם יש צורך כדאי לתת גם פסיכותרפיה. אסור לשכוח שתתכן בעיה גם אצל בן הזוג שמו הראוי יהיה לטפל גם בה.
Copyright © Alessandra Graziottin 2002
