אסטרוגן הוא הורמון המין הנקבי העיקרי והוא מיוצר בעיקר על ידי השחלות. אסטרוגן הוא למעשה שם לקבוצה הכוללת שלושה מיני הורמונים האסטרון, האסטרדיול והאסטריול, הידועים גם בשם E1, E2 ו-E3 בהתאמה.

האסטרוגן העיקרי שמיוצר בשחלות הוא האסטרדיול והוא גם ההורמון השולט בתקופה שלפני גיל המעבר. האסטרון שנוצר מאסטרדיול בעל פעילות חלשה יותר מאשר האסטרדיול. הוא הופך להיות הסוג העיקרי של האסטרוגן אחרי הכניסה לגיל מעבר כיוון שרמתו איננה יורדת כל כך כמו זו של האסטרדיול בתקופת גיל המעבר. בזמן הריון הצורה העיקרית של האסטרוגן היא האסטריול, שגם הוא בעל פעילות אסטרוגנית חלשה. כל האסטרוגנים הטבעיים הללו הם בעלי מבנה של סטרואידים מקבוצת

לאסטרוגן יש גם השפעה על השלד והוא אחראי על בניין העצמות בגיל העשרה. ההורמון אחראי על הפיגמנטציה החומה של הפטמות והוא חיוני, כאמור, לקיום הפריון בכל הנשים ומאפשר את השינויים המחזוריים ברירית הרחם. כמו כן האסטרוגן נחוץ לתהליך הביוץ ולתהליך הכניסה להריון. האסטרוגן שומר על בריאות העצם והעור ועוזר בוויסות רמת הכולסטרול. השמירה על כולסטרול "רע" נמוך וכולסטרול "טוב" גבוה מסייעת לשמור על בריאות מערכת כלי הדם ובמניעה של טרשת העורקים. טיפול חלופי באסטרוגן
כאשר נותנים לאישה בגיל מעבר אסטרוגן בלבד הטיפול נקרא "טיפול חלופי באסטרוגן" וכאשר נוטלים את האסטרוגן ביחד עם הפרוגסטרון הטיפול נקרא "טיפול הורמונלי חלופי". הטיפול החלופי באסטרוגן ניתן בדרך כלל לנשים שעברו כריתת רחם בעוד הטיפול ההורמונלי החלופי ניתן לנשים שיש להן רחם.

קיימים מספר מצבים שבהם אסור לתת אסטרוגן:

• חשד להריון או הריון ידוע.
• היסטוריה של סרטן שד.
• היסטוריה של סרטן הרגיש לאסטרוגן.
• דימום בלתי ברור מהרחם.
• היסטוריה של הפרעות בקרישת הדם.

תופעות לוואי
כמה תופעות לוואי כמו כאב בשדיים, דימום לא סדיר מהרחם,בחילה, צבירת נוזלים, כאב ראש או מיגרנה, סחרחורת, נפיחות בטן, פיגמנטציה של העור, הפרעות בכיס המרה ושינויים במצב רוח תוארו בהקשר לטיפול הורמונלי. כל תופעות הלוואי הלל ייעלמו כאשר הגוף מתרגל למצב ההורמונלי החדש ובאם לא - חולפות כאשר נפסיק את הטיפול. כמה נשים עלולות להתלונן על עלייה במשקל, אבל ככל הידוע אין זה קשור בטיפול ההורמונלי, אולי פרט למקרים שבהם קיימת צבירת נוזלים קלה. מחקרים אחרונים הראו שהטיפול ממושך בהורמונים עלול להיות קשור בעלייה קטנה בסיכון לסרטן השד.

הטיפול באסטרוגן יכול להינתן בכמה צורות: טבליות, מדבקות, ג'ל לעור, משחה לנרתיק, או השתלה תת עורית של גלולה לשחרור מושהה של ההורמון. על הצורה המתאימה לכל אישה ואישה יש צורך לדון עם הרופא המטפל.

פרוגסטרון הוא הורמון נקבי המעורב במחזור הווסת. הוא פועל ביחד עם אסטרוגן ומכין את גוף האישה לאפשרות של הריון. לפרוגסטרון יש תפקיד גם בשמירת ההריון והוא יכול להואיל למניעה של הפלות. אם הכמות של הפרוגסטרון אינה מספקת ייתכנו אז שינויים בציפוי של הרחם, כלומר ברירית הרחם. מחסור בשלב הלוטאלי הוא מונח שמשתמשים בו כאשר אין מספיק יצירת פרוגסטרון על ידי השחלות בחצי השני של מחזור הווסת. מצב זה עלול לגרום או להפרעה בהשרשה של הביצית המופרית או גם עלול לגרום להפלה כאשר הביצית כבר הושרשה. כאשר השיליה הופכת להיות מספיק עצמאית, היא מייצרת כמות מתאימה של פרוגסטרון שתומכת בהמשך ההריון התקין.

בשנים שלפני הכניסה לגיל מעבר, כאשר מחזור הווסת מתחיל להיות לא סדיר, יש גם חשיבות לפרוגסטרון. הפרוגסטרון עדיין מיוצר לאחר הכניסה לגיל מעבר, אם כי בכמויות הרבה יותר קטנות מאשר בשנות הפיריון. הפרוגסטרון חשוב גם כחלק מטיפול הורמונלי תחליפי בגיל המעבר ותפקידו אז להגן על רירית הרחם מפני שינויים הנגרמים על ידי האסטרוגן ושעלולים לגרום לסרטן.

הטסטוסטרון הוא הורמון המיוצר בעיקר על ידי האשכים והוא מזרז את ההתפתחות של סימני המין המשניים ומסייע ביצירת תאי הזרע בזכרים. כמות קטנה של כ-5% מיוצרת בבלוטת יותרת הכליה (אדרנל) שהיא בלוטה קטנה הנמצאת מעל הקוטב העליון של הכליות. לאחר המחזור הראשון בחיי האישה, הנשים מתחילות גם לייצר טסטוסטרון אבל בקצב הרבה יותר נמוך מאשר בגברים. ייצור ההורמונים הזכריים נעשה בשחלות ובאדרנלים בכמות שווה, כאשר התוצר הסופי המופרש הוא או טסטוסטרון או אנדרוסטנדיון. טסטוסטרון חשוב לגוף שלנו כי הוא עוזר לשמור על מסת השרירים ויש לו גם חשיבות בהקשר לחשק המיני.

רמת הטסטוסטרון יורדת בגיל מעבר בדיוק כמו רמת האסטרוגן, אבל לא בצורה כל כך חדה כמו האסטרוגן. נשים יכולות להתלונן על חוסר אנרגיה וירידה בחשק המיני כאשר הרמות הללו יורדות. הטסטוסטרון עוזר גם באוסטאופורוזיס כי יש לו את היכולת לחזק את העצמות מצד אחד ומצד שני, כפי שהוזכר, הוא מחזק גם את השרירים כך ששני אלה יחד מורידים את הסיכון לשברים. במנות מתאימות ככל הנראה לא צפויות תופעות לוואי מיוחדות, אבל כאשר נותנים מינונים גבוהים מדי בהחלט עלול להיות שיעור יתר של הגוף ואיבוד שיער מהקרקפת וכן עלייה בפצעי אקנה בעור. רמת הליפופרוטאינים בעלי צפיפות גבוהה , מה שמכונה הכולסטרול הטוב, עלולה לרדת ויש הסוברים שבכך עלול לעלות הסיכון למחלת לב. אפשר לתת טסטוסטרון או דרך זריקה לשריר או דרך העור באמצעות ג'ל או מדבקה.

זוהי קבוצה חדשה יחסית של חומרים סינתטיים הפועלים כמו אסטרוגן בחלק מהרקמות (למשל בעצם) אבל אין להם אפקט כמו אסטרוגן באיברים אחרים של הגוף (כמו שד או רירית הרחם). קיימות שתי צורות של ה-SERM והן פועלות בדרך שונה במקומות שונים בגוף: טמוקסיפן היא תרופה המיועדת להפחית את הסיכון לסרטן שד ורלוקסיפן מיועדת כטיפול באוסטאופורוזיס.

טמוקסיפן פותח כתרופה המפחיתה את הסיכון לסרטן שד בנשים שחלו במחלה זו אבל במשך השנים התברר שהתרופה יעילה גם למניעה של סרטן שד בנשים בריאות עם סיכון גבוה לפתח את המחלה. האפקט המגן הזה נמשך חמש שנים.

רלוקסיפן עוזר למנוע אוסטאופורוזיס בנשים ומקטין את הסיכון בנשים עם אוסטאופורוזיס. אין לתרופה שום השפעה על סימפטומים של גיל מעבר כגון גלי חום או הזעות בלילה. בנוסף, אין להשתמש בתרופה אצל נשים עם היסטוריה או נטייה לפתח קרישי דם כמו טרומבופלביטיס.